בנימה אישית

♠️⁩ 10 דברים על האפלה בחיי ⁦♣️⁩

או

מה מוצאת אישה צבעונית כמוני באפלה ⁦⁉️⁩

🖤 כשחוש הראייה מתבטל, מתחדדים להם החושים האחרים : המוזיקה פורטת על כל מיתרי הלב, חוש הריח מתעצם וכל נר, קטורת , ריח גוף, הבל פה או ניחוח בושם, הופכים בין רגע למלאי נוכחות במרחב.

והמגע

וואוו כל נגיעה היא אלוהית 

דמיינו לעצמכם איך הגוף מגיב בהפתעה ובעונג כשלפתע יד אחת מלטפת לך את הפנים בעוד השניה מעסה את הצוואר. הכל קורה בו זמנית ועם זאת ללא יכולת לצפות את הצעד הבא.

והמגע הזה מרגש ומפתיע

הוווו אין לך מושג עד כמה ❗❗❗

בחושך אני יכולה לנוח.

כמי שרצה ממקום למקום בשגרה היומיומית והראש מוצף במחשבות טורדניות שלא נותנות מנוח.

כשחוש הראייה מתבטל הכל הופך לאיטי יותר: הצעדים, התנועות, המחשבות.

בחושך אני יכולה לשחרר שליטה ולהחליט שלא להחליט: להעביר את המושכות לפרטנר או לפרטנרית שלי ולהתמסר להובלה, למגע להחזקה ולהכלה של מי שאיתי.

 ולעיתים מתחשק לי להיות אסרטיבית, יצירתית ולהפתיע : לקחת את בן/בת הזוג לשלי לטיול באפלה. להחליף מהירויות תוך כדי הליכה, לסובב, לסחרר, להוריד לרצפה או להרים לשמיים, לחבק, לרפרף במגע, לאחוז חזק ונוכח או חלש ומיימי. ולראות את החיוך שאני במו עצמי גרמתי לו.

בחושך אני יכולה להיות כל מי שרק ארצה:

להרגיש קלילה ורזונת או מלאת קימורים ועסיסית, אשת עסקים מצליחה או עקרת בית עטופה במשפחה אוהבת.להרגיש יפה ונחשקת, חופשיה, מאוהבת בעצמי ובעולם. בחושך אני ממש יוצאת מתוך עצמי ועוברת טרנספורמציה כאילו נכנסתי לעולם במציאות מגבילה. וזה/זו שנמצאים שם איתי יכולים להיות עבורי כל מי שרק אחלום.

 כשחוש אחד דומיננטי ( הראייה) נלקח ממני,

שאר החושים עושים "ריסטארט" לכל מערכת ההפעלה שלי שפועלת על אוטומט ומשם נולדת מציאות חדשה.

 כשנכבה האור,

צועדת באפלה אישה בטוחה בעצמה.

בחושך הצבעים שלי בוהקים הרבה יותר.

 כשהעולם מחשיך,

רעשי הרקע מצטמצמים ונשארים רק אני ומי שצועד/ת איתי.

 בחושך אני רוקדת כפי שהאור מעולם לא אפשר.